איך מגישים תלונה על הונאת קריפטו בישראל

עושים שני דברים באותו היום: מגישים תלונה במשטרת ישראל, ומפרסמים את כתובות הארנק שאליהן הכסף הועבר.

התלונה פותחת את ההליך הפלילי. הפרסום עובד מיד — הכתובת הופכת גלויה לצוותי הציות בבורסות, לחוקרים, ולאדם הבא שעומד להעביר כסף לאותו מקום. אף אחד מהם לא מחליף את השני.

השעות הראשונות שוקלות יותר מכל מה שיבוא אחר כך. כל עוד הכתובות ומזהי העסקאות מתועדים מהר, יש סיכוי שבורסה תקפיא את הכספים לפני שיתפזרו לעשרות ארנקים.

עיקרי הדברים

• התלונה מוגשת למשטרת ישראל — בתחנה, או בערוץ המקוון ב-gov.il. 100 לחירום, 110 למוקד המידע (א'–ה', 08:00–22:00).
• הטופס המקוון הוא "בקשה להגשת תלונה", ו-gov.il כותב שהוא "אינו מהווה תלונה רשמית עד להשלמת התהליך על ידי חוקרי המשטרה". אל תניחו שגמרתם ברגע שלחצתם "שליחה".
• להב 433 — ובתוכה יאח"ה, היחידה הארצית לחקירות הונאה — היא גוף חקירה, לא דלפק פניות. מגיעים לשם דרך התלונה.
• קו 119 של מערך הסייבר הלאומי פעיל 24/7 לדיווח על אירוע סייבר. לפי מערך הסייבר עצמו, הוא "אינו מחליף דיווח למשטרה".
• הרישיון לעסוק בקריפטו בישראל מגיע מרשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, שמפקחת על "נותני שירותים פיננסים במטבעות וירטואליים" — לא מרשות ניירות ערך. שם עושים את הבדיקה לפני שמעבירים כסף.
• רשות ניירות ערך מפרסמת חומרי אזהרה למשקיעים, אבל אינה מחזירה כספים ואינה מנהלת את התיק שלכם.

מה לעשות בשעות הראשונות

להפסיק להעביר כסף. רוב הנפגעים משלמים עוד פעם אחת אחרונה, כי לכאורה חסר "מיסוי" או "עמלת שחרור כספים" כדי למשוך את הרווחים. הכסף הזה לא חוזר.

אחר כך, בסדר הזה:

1. לתעד את כתובות היעד ואת מזהה העסקה (TXID) של כל העברה. שניהם מופיעים בהיסטוריה של הארנק או של הבורסה. זה הנתון החשוב ביותר בכל התלונה.
2. לצלם הכול לפני שזה נעלם. שיחות ווטסאפ או טלגרם במלואן, הפרופיל שיצר איתכם קשר, אתר הפלטפורמה, והלוח שבו ראיתם את "הרווחים". האתרים יורדים מהאוויר תוך ימים.
3. לפנות לבנק אם באיזה שלב הייתה העברה בנקאית או חיוב בכרטיס, ולבקש עצירה של הוראות המשך.
4. לפנות לבורסה שממנה שלחתם, כדי שתסמן את כתובת היעד.
5. להגיש את התלונה.

אם התקנתם לפי הוראות "היועץ" תוכנת שליטה מרחוק כמו AnyDesk או TeamViewer — להסיר עכשיו, להחליף סיסמאות, ולבדוק את הבנקאות המקוונת ואת הדואר.

איפה מגישים תלונה

משטרת ישראל — התלונה עצמה

התלונה מוגשת למשטרת ישראל, ולפי gov.il אפשר להגיע לתחנה הקרובה לאזור המגורים. שם יושבים עם חוקר ומפרטים, והוא רושם את הדברים במלואם.

זה נשמע פורמלי מדי כשבא לכם רק לצרוח, אבל זה הרגע שבו התיק נוצר או לא נוצר. תלונה שכתוב בה "רימו אותי באינטרנט" לא מחזיקה חקירה. הכתובות והמזהים הם מה שמחזיק.

ההגשה המקוונת: זו בקשה, לא התלונה

משטרת ישראל מפעילה שירות מקוון ב-gov.il. מזדהים במערכת ההזדהות הלאומית, ממלאים את הפרטים ומצרפים מסמכים ותמונות. בין נושאי התלונה יש "עבירת רכוש והונאה" — זו הקטגוריה שלכם.

וכאן ההבחנה שבגללה אנשים מגלים חודשיים אחר כך שאין להם תיק. הטופס נקרא בקשה להגשת תלונה, ודף השירות ב-gov.il אומר: "טופס הגשת תלונה אינו מהווה תלונה רשמית עד להשלמת התהליך על ידי חוקרי המשטרה", ושהדיווח נחשב מסירת ידיעה על עבירה לשוטר לפי סעיף 243 לחוק העונשין. מסרתם ידיעה; לתלונה הופך אותה החוקר.

הבקשה מנותבת ליחידה שבתחומה בוצעה העבירה, וייתכן שתידרשו להגיע לתחנה בזימון. עדכון ב-SMS ובדואר נשלח בתחילת הטיפול — רק אם סימנתם בבקשה שאתם רוצים אותו. סמנו.

בפועל: להגיש מקוון, לשמור את מספר הפנייה, ואם לא התקבל עדכון — להתקשר למוקד המידע 110 (א'–ה', 08:00–22:00) או להגיע לתחנה. בסכום משמעותי או בארנק שנפרץ, מוטב מלכתחילה להגיע לתחנה עם כל החומר מודפס או על דיסק־און־קי.

ואם צריך שוטר במקום, או שהאירוע נמשך עכשיו — מתקשרים ל100, ו-gov.il אומר את זה במפורש: הגשה מקוונת אינה מחליפה דיווח חירום ל-100.

להב 433 — יחידות החקירה הארציות

לאגף חקירות ומודיעין של משטרת ישראל יש יחידות ארציות, ובהן להב 433 — ובתוכה יאח"ה, היחידה הארצית לחקירות הונאה, ויחידת הסייבר.

אלה יחידות חקירה, ולא כתובת שמגישים אליה תלונה. תיקים מגיעים אליהן לפי היקף, מורכבות ומספר נפגעים. זו בדיוק הסיבה להגיש תלונה גם על סכום קטן: כמה תלונות על אותה כתובת ואותה פלטפורמה הן מה שמצדיק העברת תיק ליחידה ארצית.

קו 119 — מערך הסייבר הלאומי

מערך הסייבר הלאומי מפעיל מוקד לדיווח על אירוע סייבר במספר 119, 24/7, וגם בדואר [email protected]. הדיווח מקבל מספר ואישור אוטומטי, ונציגי המוקד חוזרים אליכם אם צריך.

שימו לב למה שהמוקד כן לוקח, לפי הרשימה שהוא מפרסם: פישינג והתחזות, דפים מתחזים, חטיפת חשבון, דלף מידע וכרטיסי אשראי. אם לחצתם על קישור, אם הארנק או החשבונות נפרצו, אם אתם לא בטוחים שהמכשיר נקי — זה המקום. ההונאה עצמה, כלומר הכסף שהעברתם, אינה ברשימה.

ומערך הסייבר אומר את זה בעצמו: "המרכז לא מטפל בתקלות מחשב ואינו מחליף דיווח למשטרה".

פרקליטות המדינה

לא מגישים תלונה בפרקליטות. היא מנהלת את ההעמדה לדין אחרי שהמשטרה חקרה. אם פנייה לשם מרגישה כמו קפיצה מעל שלב — זה מה שהיא, והיא תחזור אליכם כהפניה למשטרה.

אילו מסמכים לאסוף

• כתובות הארנק שאליהן העברתם
• מזהה העסקה (TXID) של כל העברה, עם תאריך ושעה
• כתובת הארנק שלכם וסוג הארנק
• שם ספק שירות הקריפטו והכתובת המדויקת של האתר או זירת המסחר
• צילומי מסך של השיחות במלואן, בלי חיתוכים
• אישורי העברה, חיובי כרטיס וקבלות רכישת הקריפטו
• שמות, טלפונים וכתובות דואר שבהם נעשה שימוש מולכם
• כתובת ה-IP של ההתחברות החשודה, אם מופיעה בלוח האבטחה של הספק
• קו זמן כתוב: הקשר הראשון, כל העברה, ומתי הקשר נפסק

לבדוק לפני שמעבירים כסף — מי בעצם מפקח בישראל

זו הנקודה שהכי מבולבלת בישראל, ועולה כמעט תמיד רק אחרי שהכסף יצא.

הרישיון שמאפשר לעסוק בקריפטו בישראל אינו מגיע מרשות ניירות ערך. הוא מגיע מרשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, שמתארת את עצמה ב-gov.il כמפקחת, בין השאר, על "נותני שירותים פיננסים במטבעות וירטואליים". הרישיון הוא רישיון למתן שירות בנכס פיננסי, בסיסי או מורחב.

הבדיקה לוקחת דקה. לרשות מרשם ציבורי של נותני שירותים פיננסיים, מעל אלפיים רשומות, שאפשר לחפש בו לפי שם, מספר רישיון וסטטוס. אם מי שמשווק לכם שירותי קריפטו לא מופיע שם עם רישיון פעיל, אין לו רישיון. לא "עוד לא", לא "בהליכי רישוי" — אין.

רשות ניירות ערך מפרסמת למשקיעים חומרי אזהרה — "דגלים אדומים" של הונאות בשוק ההון — ומחזיקה מרשם של יועצי השקעות, משווקים ומנהלי תיקים שבפיקוחה. אם ה"יועץ" שפנה אליכם הציג את עצמו כמנהל תיקים, שם תדעו אם הוא אמיתי.

למה רשות ניירות ערך לא תטפל בתיק שלכם

רשות ניירות ערך מקבלת פניות ותלונות מהציבור, והפנייה שלכם שווה משהו — סיגנל פיקוחי שעשוי להוביל לאזהרה פומבית או לצעד אכיפה.

אבל היא לא הכתובת לתיק שלכם. הרשות אינה מחזירה כספים לנפגעים, אינה מנהלת את התיק הפרטי, ואינה הגוף שמרשה או אוסר עיסוק בקריפטו — זה, כאמור, רשות שוק ההון. אפשר וכדאי לפנות גם אליה, אבל אחרי התלונה ולא במקומה.

אפשר להחזיר את הכסף?

לפעמים. הרבה פחות ממה שמבטיחים.

הכול תלוי בדבר אחד: האם הכספים מגיעים לשירות שכפוף לחובות ציות — בורסה מרכזית, ספק סליקה — לפני שהם מתפזרים. אם כן, ויש תלונה פתוחה, יש מסלול. אם הם עוברים דרך מערבלים או נודדים לרשתות שבהן שיתוף הפעולה מינימלי, המסלול נעשה צר מאוד.

אחוזי הצלחה אף אחד לא יכול לתת בכבוד. מי שנותן מספר בטלפון, בלי שראה אפילו עסקה אחת, מוכר לכם משהו.

היזהרו מהצעות "החזרת כספים"

שבועות אחרי ההונאה יופיע מישהו שמציע להחזיר לכם את הכסף. פעם כעורך דין, פעם בשם "חברת אחזור נכסים", ופעם עם קשרים לכאורה בבורסה או במשטרה. מבקשים תשלום מקדמה, "אגרה", או שוב גישה מרחוק למחשב. למשטרת ישראל יש לזה שם משלה — הונאת דמי מקדמה — ודף הסבר עליה ב-gov.il.

מאחורי זה אותה רשת, או מי שקנה את רשימת הנפגעים. הסימנים לא משתנים:

• הם יצרו איתכם קשר, לא אתם איתם
• מבקשים כסף לפני שנעשה משהו
• מבטיחים תוצאה
• מתהדרים בקשרים פנימיים בגוף רשמי

הגשת תלונה היא חינם, ואף גוף שלטוני בישראל לא מבקש תשלום מקדמה כדי להחזיר לכם כספים.

למה לפרסם את כתובת הארנק

חקירה מתקדמת בקצב של חקירה. פרסום פומבי עובד מיד.

כשמפרסמים ב-Chainabuse את הכתובת, את מזהה העסקה ואת האתר, הרשומה נגישה לצוותי ציות בבורסות, לחוקרים, ולכל מי שמחפש את השם או הכתובת לפני שהוא מעביר כסף. Chainabuse חינמי, פתוח לכולם, ומאגד דיווחים על אותה כתובת — כך מקרים בודדים הופכים לתבנית שאפשר לראות.

הרבה פעמים מי שנחסך אינו המדווח, אלא מי שמחפש שבועיים אחר כך ומוצא את האזהרה.

שאלות נפוצות

1. איפה מגישים תלונה על הונאת קריפטו בישראל?

במשטרת ישראל — בתחנה הקרובה לאזור המגורים, או בערוץ המקוון ב-gov.il, שם הנושא הרלוונטי הוא "עבירת רכוש והונאה". אם צריך שוטר במקום או שהאירוע מתרחש כרגע, מתקשרים ל-100. לפרקליטות ולרשות ניירות ערך לא מגישים תלונה במקום המשטרה.

2. התלונה המקוונת נחשבת תלונה רשמית?

לא מיד. דף השירות ב-gov.il אומר ש"טופס הגשת תלונה אינו מהווה תלונה רשמית עד להשלמת התהליך על ידי חוקרי המשטרה", ושהדיווח נחשב מסירת ידיעה על עבירה לשוטר לפי סעיף 243 לחוק העונשין. שמרו את מספר הפנייה, ואם לא התקבל עדכון — התקשרו למוקד המידע 110 או פנו לתחנה.

3. מי מפקח על חברות הקריפטו בישראל?

רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון, שמפקחת לפי gov.il על "נותני שירותים פיננסים במטבעות וירטואליים". הרישיון הרלוונטי הוא "רישיון למתן שירות בנכס פיננסי", ולרשות מרשם ציבורי שאפשר לחפש בו לפי שם. רשות ניירות ערך מפרסמת חומרי אזהרה למשקיעים, אבל אינה הגוף שמרשה עיסוק בקריפטו.

4. רשות ניירות ערך תחזיר לי את הכסף?

לא. הרשות מקבלת פניות ותלונות ועושה בהן שימוש פיקוחי, עד כדי אזהרה פומבית או צעד אכיפה — אבל אינה מחזירה כספים ואינה מנהלת את התיק הפרטי. המסלול להחזר עובר בתלונה במשטרה.

5. מה עושה קו 119?

זה מוקד מערך הסייבר הלאומי לדיווח על אירוע סייבר, פעיל 24/7, גם בדואר [email protected]. הרשימה שהוא מפרסם כוללת פישינג והתחזות, דפים מתחזים, חטיפת חשבון ודלף מידע. מערך הסייבר כותב במפורש שהמוקד "אינו מחליף דיווח למשטרה".

6. שווה להגיש תלונה על סכום קטן?

כן. ההונאות האלה פועלות בהיקף גדול ואותה כתובת מקבלת כספים מעשרות נפגעים. ריבוי תלונות על אותה כתובת הוא מה שמצדיק העברת תיק ליחידה ארצית כמו יאח"ה.

7. דיווח ב-Chainabuse מחליף את התלונה?

לא, כדאי לעשות את שניהם. התלונה פותחת את ההליך הפלילי בישראל. הדיווח ב-Chainabuse הופך את הכתובת לגלויה מיד לבורסות ולחוקרים בכל מדינה.